<h1>רבינו ירוחם ני"ח ח"א</h1>
<h2>דף י.</h2>
הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמי', היחידי' מתענין שהם ת"ח, ואוכלין ושותי' משחשכה ואינם אסורין בדברים האסורין בט' באב כגון בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכיוצא בו, ומותרין במלאכה, ומתענין ג' תעניות ב' וה' וב', ומפסיקין בראשי חדשים ובימים הכתובים במגלת תענית, והאידנא דבטלה מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים. ודוקא יחידי' אבל צבור אין גוזרין תענית אפילו בראשי חדשי' ואם התחילו אין מפסיקין. ויחיד קרוי כל שראוי למנותו פרנס על הצבור. ות"ח קרוי כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרה ואפילו במסכת כלה. וכל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, והתלמידים עושין עצמן יחידים בדבר של צער כגון זה אבל לא בדבר של שבח כך פשוט בתעניות. הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמי' בית דין גוזרין ג' תעניות על הצבור ומותר' לאכול בלילה בכניסתו ומותרים בעשיית מלאכה ובדברים האסורי' בט' באב כגון נעילת הסנדל וכיוצא בו.
<h2>דף י:</h2>
היה מתענה על החולה ונתרפא על הצרה ועברה אפילו קודם חצות הרי זה מתענה ומשלים. פי' כל התעניו' שקבל כך פשוט בתעניות. פי' וכן אם מת החולה. כי צבור אם ירדו להם גשמים קודם חצות לא ישלימו [לקמן כ"ה ע"ב] אבל יחיד מתענה ומשלים. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין אם דעתו לחזור מתענה ומשלים כל תעניות שקבל עליו שנותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. ולפי' ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין מתענה עמהם. ואם שכח ואכל לא יראה בפניהם ולא ינהוג עידונין בעצמו שלא יראה כמי שאכל. והמרעיב עצמו בשני רעבון ניצול ממיתה משונה כך פשוט בתעניות.
<h2>דף יא.</h2>
כל זמן שהצבור בצער או שמתענים אסור להפריש עצמו מהם והוא עון גדול וכמו כן האוכל כשהם מתענים אינו רואה בנחמת אותו דבר כך פשוט בתעניות.
<h2>דף יא:</h2>
אין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד ליאסר בנעילת הסנדל ושאר הדברי' במלאכה ולסלק מלאכל מבעוד יום כך פשוט בתעניות. ופי' אבי העזרי לפי שאין שם נשיא וכן כתוב בירושלמי [תענית פ"ב ה"א]. ולפיכך יחיד שקבל עליו תענית סתם לא חיישינן שמא תענית צבור הוא ע"כ.
יחיד שקבל עליו תענית מתפלל לפעמים עננו ואינו מתענ' כיצד הוא מתפלל עננו בערבית בכניסת הערבית כדאמרינן [שבת כ"ד ע"א] גבי תעניות ומעמדות שמתפללין עננו בערבית שחרית ומנחה, ואף על פי שאחר כך נמלך ואכל ושתה למחר, הנה לפעמים אין מתענה ומתפלל תפלת תענית, ולאו דוקא למחר אלא אפילו אכל ושתה בלילה. ולפעמים לן בתעניתו ומתענה למחר ואינו מתפלל תפלת תענית כגון שלא קבלו מבעוד יום כמו שכתבתי [לקמן י"ב ע"א] כך פשוט בתעניות. וזהו לפרש"י ולגרסתו ולגירסת התוספות וכן פשוט בתוספתא. אבל ר"ח פירש לפי גרסתו יחיד שקבל תענית במנח' להתענות שני ימים רצופים ושיאכל הלילה בנתים, אפילו אכל הלילה בנתים מתפלל למחר עננו דהויא קבלת שני תעניות יחד, וה"ה כמה תעניות רצופים זהו לפר"ח ולגרסתו. מכל מקום יש להסתפק אם קבל ב' וה' שאינם רצופים אם תועיל קבלה אחת לשניה'. מתענין לשעו' כך פשוט בתעניו' י"מ כגון שקבל על עצמו מבערב להתענות למחר חצי היום ושוב נמלך והתענ' עד הערב אז מתפלל תפלת תענית, ודוקא שנמלך ולא אכל כלום כל אותו היום אפילו לא קבל מבערב החצי השני, וכמו כן מה שקבל עליו לשעות הוי קבלה ואסור לאכול אותן שעות. וכן נמי אם קבל עליו להתענות יום א' והתענה גם יום ב' אסור לאכל ביום ב' אבל אינו מתפלל עננו ביום שני כיון שלא קבלו כראוי מער' יום א' והרמב"ם פירש כגון שקבל עליו תענית מו' שעו' ולמעל' ורש"י פי' כהרמב"ם, זולתי שכתב שצריך שלא יאכל כלום אלא נתכוון בחצי היו' האחר לשם תענית, ולא כת' אם צריך לקבלו מבעוד יום כלומר אותן ו' שעות השניות מהיום, והרמב"ם כתב שאפילו אכל ושת' בחצי היום הא' הרי זה מתענה לשעות. ופשוט בגמרא ובלבד שלא יטעום כלום כל אותו היום, הן לפירוש הא' הן לפי' הב' דאינו מתפלל עננו אלא אם כן לא אכל כל היום כלו כמו שכתבתי בכל פירוש מהם, זולתי להרמב"ם. ונראה שהביאה הוא מהירושלמי דנדרים [פ"ח ה"א] וכן כתב אבי העזרי שאין הירושלמי חולק על גמ' שלנו והרא"ש כת' דשמא הירושלמי לא מיירי אלא שצריך להתענות חצי היום השני דהוי כמו נדר אבל לא יתפלל עננו כיון שאכל חצי היום הראשון, וכן נראה עקר. אמר אתענה למחר ושכח ואכל ישלים תעניתו ואינו נקרא תענית שעות אלא תענית גמור ואינו יכול להשלימו ליום אחר כיון שנדר כל אותו היום כך כתבו המפרשים.
<h2>דף יב.</h2>
צריך להתענות עד שקיעת החמה דכל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית כך פשוט בתעניות. פי' מי שקבל תענית סתם צריך להתענות עד סוף שקיעת החמה, וכן פי' ר"ת לא בהתחלת שקיעתה שהוא מהלך ה' מילין כדאיתא בפסחים [צ"ד ע"א], אלא עד סוף שקיעתה שהוא שעת יציאת הככבים כלומר עד צאת הככבי'. וכן בירושלמי [פ"ב הי"ד] שאפילו התענה בע"ש צריך להמתין בליל שבת עד צאת הככבי' ולא הוי כמתענה בשבת כמו שכתבתי [לקמן י"ח ע"ב], זולתי אם התנה כשקבל התענית ופירש שיתענה ביציאתו בליל שבת עד שישלים תפלתו עם הצבור ואז יכול לאכול אחר שיתפללו הצבור ערבית. ונ"ל דמ"מ בתענית צבור שהוא סתם צריך להתענות עד צאת הככבים. ופי' צאת הככבים עד מתי הוא לילה וכמה ככבים יראה כתבתיו בנתיב י"ב [ח"א] בענין שבת.
מקבל התענית מבעוד יום ואם לא קבלו לא שמיה תענית זה פשוט בתעניו'. פירוש, להוציאו בפיו. וכתב הרבי יהודה בשם רבינו תם דאם גמר בלבו בתפלת המנח' אפילו לא הוציאו בפיו מיקרי קבלה ומתפלל למחר תפלת תענית כמו בנדר לצדקה שאין צריך אלא גמר בלבו ומחשב' לבד הוא כהוצאה בפיו. ועוד פשוט מקבלו (בתתלת) [בתפלת] המנחה ופר"ח שאומר כך בשומע תפלה מחר אהיה בתענית יהי רצון שתהיה תפלתי ביום תעניתי מקובלת. ובשאלתות דרב אחאי כי כשמקבלו בתפלת המנחה מתפלל עננו, וראשון עקר וכן פסק רי"ף כשמואל דאמר מקבלו בתפלת המנחה. אבל הראב"ד פסק כרב דאמר דלאו דוקא בתפלה אלא מקבלו משיגיע זמן תפלת המנחה ואומר הריני בתענית יחיד למחר, ומכל מקום אם הסכימו הצבור להתענו' אין צריך קבלה אלא ש"צ מכריז והתענית מקובל ומתפללין למחר תפלת תענית ואין צריך קבלה לא בזמן מנחה ולא בתפלת מנחה, וכן בירושלמי דתענית צבור אין צריך קבלה ע"כ דברי הראב"ד.
אותן תעניו' שמותר לאכול בלילה קודם היום עד מתי מותר לאכול איכא תרי לשני בגמרא בתעניות ללישנא קמא אם גמר סעודתו אסור לאכול וללישנא בתרא ישן אסור לאכול ורי"ף כתב כלשון אחרון ולקולא, הילכך אפי' סלק וגמר מלאכול אם לא ישן, הולך ואוכל עד שיעלה עמוד השחר, כי הוא פי' ללישנא בתרא לקולא. אבל הראב"ד כתב כלישנא בתרא ולחומרא דאפילו ישן בתוך סעודתו דאסור לאכול, וכל שכן אם גמר וסלק אפילו לא ישן. וראשון נראה עקר, וכ"ש ממה שכתב שישן תוך סעודתו, דלדברי רי"ף אינה קרויה שינה דאם סלק וגמר ולא ישן מותר לאכול, כ"ש ישן תוך סעודתו באונס דמותר לאכול ואינו נקרא ישן אלא שינת קבע שישן אדם במטתו. ור"ח פי' דהא דאמרינן ישן ועמד אסור כדברי רי"ף, דוקא שלא התנה אבל אם התנה קודם שינתו שיוכל לאכול אפילו עמד משינתו מותר עד שיעלה עמוד השחר, והביא ירושלמי [סוף ה"ד] על זה.
<h2>דף יב:</h2>
לוה אדם תעניתו ופורע כך פשוט בתעניות וכן בשבת ובעבודה זרה. פי' דמיקרי תענית מה שהתענה קצת היום, ואחר כך לוה ופורע יום שלם, ואותו יו' שאוכל כשלווהו אינו קרוי מבטל נדרו. יש אומרים דוקא כשקבל יו' סתם להתענות אבל אמ' יום זה אינו יכול ללוותו וכן בירוש' ולפי זה מי שנדר להתענות יום סתם ושכח ואכל כזית אבד תעניתו כיון שיכול ללוותו ולפרעו אבל אמר יום זה לא אבד תעניתו ומשלים כיון שאינו יכול להתענות יום א' במקומו ויו' סתם מיקרי כגון שקבל עליו להתענו' יום אחד סתם ואפי' שאמ' במנחה אני רוצה להתענות למחר אותו יום שנדרתי הוי יום סתם יום זה מיקרי כשאומר אתענה יום פלו'. וי"א שאפי' יום זה לוה ופורע, וכן נראה דעת התו'. ומ"מ אם היה דעתו אותו יום מסויים וקבוע להתענו' תמיד כגו' יום שמת בו אביו או רבו אינו לוה ופור'. ופר"ח והא דאמרינן לוה ופורע דוקא משום צער או משום אונס אבל לא לענין אחר. יש אומרים דהאומר הריני בתענית למח' שצריך שלשה להתירו דהוי כמו נדר אפילו שיתענה יום אחר במקומו. ונ"ל דחומרא גדולה היא זו כיון שמתענה יום אחר במקומו. ומ"מ נרא' שהתענית שמתענין הצבור אינו לוה ופורע ואם שכח ואכל משלים תעניתו כיון שאין יכול לפורעו כמו שכתבתי. אם יכול לפדו' תעניתו בצדקה לפי דברי הראב"ד נראה שיכול לפדות תענית יחיד בצדקה והרא"ש כתב דנראה לו דאין יכול לפדותו כיון דק"ל [ברכות ל"ב ע"ב] דתענית גדול מהצדקה שזה בגופו וזה בממונו וראיתי לרבותי נוהגין לפדותו בשיש בו צער או אונס. תענית חלום אינו לוה ופורע אלא מתענה אותו בו ביום ואפילו בשבת. ולמטה אכתוב דאינו מתענה בשבת האידנא. ואם התענה אותו בשבת צריך להתענות כמו כן בא' בשבת ואם לאו יענש עליו משו' ביטול עונג שבת פשוט בשבת ובעבודה זרה.
ובמרדכי בשבת אין להתענות עתה בשב' כלל אם לא נשנה (ונשלם) [ונשלש] החלו' שאין אנו בקיאין בפתרון החלומו', וכן הוא בא"ח בשם רבינו קלונימוס ע"כ.
עברו אלו ולא נענו העם ממעטי' במשא ובמתן, ובנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו ואם היה הכותל גוהה אפילו של בית חתנות סותרו ובונה, ובנטיעה של שמחה כגון אבורנקי של מלכים, ובארוסין ובנשואין, ושאלת שלום, חברי' אין ביניהן שאלת שלום, ועם הארץ ששאל שלום משיבין לו בשפה רפה והם מתעטפים ויושבים כאבלים. ויחידים מתענים עד שיצא ניסן. יצא ניסן הגשמים סימן קללה ודוקא כשלא ירדו כבר אבל ירדו כבר סימן ברכ' הם כך פשוט בתעניות.
עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין ג' תעניות אחרות על הצבור, אוכלין מבעוד יום, ואסורין במלאכה ודוקא ביום אבל בלילה מותרין במלאכה, ואסורין ברחיצה ודוקא בחמין אבל בצונן מותר ודוקא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר אפילו בחמין, ואסור בסיכה ולהעביר הזוהמא מותר, ובנעילת הסנדל דוקא בעיר אבל בדרך מותר וביציאתו מהעיר נועל ובכניסתו חולץ, ואסו' בתשמיש המט', ונועלין המרחצאו' ומן הבקר עד חצי היום מעיינים בעניני העיר, ואם יש עבירות להוכיחם, ולשים שלום בין אדם לחבירו, והחצי הנשאר, הרביע קורין בתורה ומפטירין בנביא, והרביע הנשאר מתפללין ומבקשים רחמי'. ובכל אלו הו' תעניות שכתבתי מתפללין בבית הכנסת ולא ברחובה של עיר. ועוברות ומניקות אינן מתענות לא בראשונות ולא באחרונות אלא באמצעיות כך פשוט בתעניות. עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד ז' תעניות אחרות ובאלו מתריעים בשופרות. ונועלי' החנויות, ובב' מטין דלת החנויות לעת ערב, ובה' פותחים כל היום מפני כבוד השבת, ואם יש לו שני פתחים פותח א' ונועל א', ואם יש אצטבא לפניה פותח כדרכו.
<h2>דף יג:</h2>
ואם מתענה אדם בשבת כלומר יחיד, כתב בה"ג שאומר עננו באלדי נצור וכו', ואפילו שקובע ברכה לעצמו כיון שאינו בתוך י"ח ברכו' אין לחוש, או שמא כוללו בתוך אלהי נצור וכו'. ואינו אומרו ברכה בפני עצמה אח' ברכה רביעית שהיא קדושת היום בשבת, והוי חמשית. וכן נראה מהירושלמי. ואם מתענה בר"ח כתב בירושלמי [ברכות פ"ד ה"א] שאומר יחיד עננו בעבודה כלומר ברצה. וי"א דאומר עננו אחר ברכה רביעית שהיא קדושת היום בשב'. ואם טעה ולא אמ' עננו בשומע תפלה אין מחזירין אותו ואם נזכר קודם שיעקור רגליו אומר עננו בלא ברכה ויהיו לרצון. ואם טעה ושכחו ש"צ כתבתיו בנתיב ג' בענין תפלה ח"ה בדין אם טעה בג' ראשונו'.
ופשוט [בשבת כ"ד ע"א] שאומרו בערבית כלומר בכניסת התענית ובשחרית ובמנחה, וכן פרש"י כי ערבית כלומר בכניסת התענית אפי' אכל ושתה, וכן בירושלמי [תענית פ"ב ה"ב]. ופרש"י בשם הגאונים שאין אנו רגילין לאומרו ערבית ושחרית שמא יארע לו אונס או יאחזנו בולמוס ויאכל ונמצא שקרן בתפלתו. ומה שרגילין שש"צ אומרה בשחרית לפי שא"א שלא יתענה אחד מן הקהל ע"כ. וי"א כי כיון דבשעה שמתפלל דעתו להתענות, יכול לומר עננו ואפילו יאנס אחר כך ויאכל אין זה שקרן וכן כתב הרא"ש. ונהגו העולם כדברי הגאונים.
וש"צ אומר' בפני עצמה בין גואל לרופא.
יחיד בין בתענית יחיד בין בתענית צבור כשמתפלל לעצמו מתפלל תפלת תענית שהו' עננו ואומרו בשומע תפלה כך פשוט בתעניו'. וכתב הראב"ד שיש רוצין לומר שיחיד המתפלל בתענית צבור שמתפלל עננו ברכה בפני עצמה ובין גואל לרופא כמו ש"צ, ולא נהירא אלא יחיד לעולם בשומע תפלה וכוללה בו ולא ברכה בפני עצמה.
<h2>דף יד:</h2>
אין מטריחים על הצבור יותר מי"ג תעניות אלו ודוקא לגשמים אבל לשאר צרו' מתענים עד שייענו.
ואותן הצריכו' מטר בשאר ימות השנה מתפללין עננו אפילו בצבור בשומע תפלה. וכן מטר מזכירין אותו בשומע תפלה אם לא יהיה זמן לומר שאלה, ואין מזכירין אותה בברכת השנים דכיחידי' דמו וכן פשוט בתעניו'.
וכתב אבי העזרי שכתוב בשם אביו ורבותיו על מה היו סומכין על שום גזירה או צרה שלא תבא על הצבור לומר ש"צ ענינו בין גואל לרופא ולקרא בתורה בפר' ויחל, דכיחידים דמו, ולא היה לש"צ לומר עננו אלא בשומע תפלה. ואותן תעניות שנהגו להתענות ב' וה' וב' ביציאת הפסח וביציאת החג י"א כי כיון שהן קבע כמו באשכנז ובכמה מקומו' שנהגו להתענות בהן כתענית צבור דמו. ועוד אמר כי כל תענית שמקבלין הקהל יכולין להוסיף ברכת עננו בין גואל לרופא, ואותן תעניות שביציאת הפסח והחג נהגו לעשות כן שמא משום שמחת המועד חטאו כדאמרינן גבי בני איוב ויהי כי הקיפו וגומר כי אמר אולי חטאו וגומר. והראב"ד כתב דכיון שהם מנהג, כתענית יחיד דמו ואין אומרי' עננו בין גואל לרופא אלא בשומע תפלה ואפילו שליח ציבור ואין קורין בתורה בויחל משה.
אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו, פירו' יחיד על צבור אלא אם כן בטוח שיענה כיהושע בן נון, פירו' שמא לא יענה ויתחלל שם שמי' שמא יאמרו אין תוכו כברו ועל כן לא נענה כך פשוט בתעניו' ובמגלה ועוד פשוט [מגילה כ"ב ע"ב] כדי שלא יפול על פניו למטה כלומר לא נופל ממש אלא מוטה בצדו.
<h2>דף טו.</h2>
ומוציאים התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי ס"ת ובתיבה ובראש הנשיא ובראש אב ב"ד ואחרים משימין אותה עליהם, ואחר כך נוטל כל א' וא' ונותן על ראשו במקום תפלין. פירוש אפר מקלה, אפר הקלוי בתנורים ובכירות כלומר אפר סתם ואינו אפר הפרה. וזקן שבהם אם הוא חכם או חכם אם אין שם זקן אומר להם דברי כיבושי'. ויוצאים לבית הקברות זה פשוט בתעניות.
ועוד פשוט כיצד עומדין בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים (ובני) [ו]ביתו ריקן כדי שיהיה לבו שלם בתפלה, ואף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל, ושיהיה ביתו ריקן מעבירה, ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו, וקולו ערב, ורגיל לקרא בתורה ובנביאים ובכתובים, ובקי בכל הברכות כלן. ומתפלל ש"צ כ"ד ברכות י"ח שבכל יום ומוסיפים עליהן עו' ו', ואלו הן, זכרונות, ושופרות, אל יי' בצרתה לי, אשא עיני, ממעמקים קראתיך, תפלה לעני, ואומר חותמיהן כך פשוט. ועוד פשוט על הראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם אבי' בהר המורי' הוא יענה אתכם וישמע בקול שועתכם ביום הזה בא"י זוכר הברי'. ועל השנייה הוא אומר מי שענה לאבותינו על ים סוף הוא יענה וכו' בא"י גאל ישראל. ועל השלישי' הוא אומר מי שענה את יהוש' בגלגל הוא יענה וכו' בא"י שומע תרועה. על הד' אומר מי שענה לשמואל במצפה הוא יענה וכו' בא"י שומע צעקה. ועל הה' הוא אומ' מי שענ' ליונה במעי הדגה הוא יענה וכו' בא"י העונה בעת צרה. ועל הו' הוא אומר מי שענה לדוד ולשלמה בנו בירושלים הוא יענה וכו' בא"י מרחם על הארץ.
<h2>דף יז:</h2>
ימים הכתובים במגלת תענית דלא למספד בהון ודלא לאתענאה בהון אין מתענין בהם (אלא) [אלו] התעניות הנזכרים ולא לפניה' כלו' יום שלפניו ולא לאחריהן יום שלאחריו. ובשבתות ויום טוב אסור להתענות בהן, אבל לפניהם כגון ע"ש וערב יום טוב מותר להתענות בהן, כמו שכתבתי למעלה [לקמן י"ח ע"ב], וכן ביו' שלאחריהם. והאידנא בטלה מגלת תענית בימי האמוראים אחר שנשלמו התנאים בטלה, וגוזרים תענית באותן הימים כך פשוט. ובראש השנה [י"ט ע"ב] וחנוכה ופורים לא בטלה, ומה שאנו מתענים בי"ג באדר ואף על פי שהוא יום שלפני, הטעם כדאיתא בר"ה [י"ט ע"א] על תענית של צום גדליה דדברי קבלה כדברי תורה ומותר להתענות לפניהם ולאחריהם, כמו כן פורים כדברי תורה, ועוד דזמן קהלה לכל הוא. ובענין פורים כתבתיו. וכתב הראב"ד אף על גב דאמרינן דבטלה מגילת תענית וגוזרים בהן תענית, דוקא תענית יחיד אבל תעני' צבור לא גזרינ' ביה וכן בירושלמי ובתוספתא [פ"ב ה"ז] ובסוף מגלת תענית הנשבע להתענות בע"ש אמר רבי יוסי הגלילי הרי זו שבועת שוא שמקצת ע"ש בשבת וכן בערב יום טוב, והא דאמרינן מתענה ומשלים זהו ט' באב שאירע בע"ש. ולפי מה שכתבתי למעלה נראה עקר כי כל תענית שקבל בע"ש מתענה ומשלים, ומה שאמר לעי' בט' באב דוקא לפי שהוכפלו בו הצרות, והא דאמרינן שבתות לפניהם מותרים דוקא בלא השלמה.
<h2>דף יח:</h2>
אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמשי מפני הפקעת שערים אלא ג' ראשונות שני וה' ובשלשה שניות ה' וב' וה'. ואין גוזרין תענית על הצבור בחנוכה ופורי' ואם התחילו אין מפסיקין, ומתענה ומשלי'. והתחלה (אחר) [אחד]. כך פשוט שם. ומה שאמרנו מתענה ומשלים ואפי' יחיד וכן בע"ש, וכן בירושלמי [הי"ד] יחיד גוזר תענית על עצמו בע"ש ומתענה ומשלים. פירוש, אם ירצה ולא חשיב שמתענה בשבת ואף על פי שצריך להתענות עד צאת הככבים כגון שקבלו סתם כמו שאכתוב, כי יכול לפרש בשעת התענית שיתענה עד שישלים תפלתו עם הצבור ולא עד צאת הככבים. ולפנים אכתבנו מבואר כי יש בו מחלקת.
סדר תעניות, בזמן שיצאו רביעה ראשונ' ושניה ולא ירדו גשמים, אבל ירדו גשמים ברביעה ראשונה וצמחו וחזרו ושנו מראיהן, מתריעין עליהן מיד. ודוקא שנו, אבל יבשו לא. ירדו לאילן ולא לצמחים או בהפך או לזה ולזה ולא לבורות שיחין ומערות מתריעין עליהן מיד כך פשוט.
<h2>דף יט.</h2>
וכן על עיר אחד שלא ירדו עליה גשמים וכן עיר שיש בה מפולת או דבר, אותה העיר מתענה ומתרעת וסביבותיה מתענות ולא מתריעות. מפולת שאמרו חכמים בריאות ולא רעועות שאינן ראויות ליפול, ולא שראויות ליפול ואפילו הן בריאות כגון שעומדות על שפת הנהר. אי זהו דבר עיר המוציאה ת"ק רגלי ויצאו ממנה שלשה מתים בג' ימים זה אחר זה הרי זה דבר, ביום אח' או בד' ימים אין זה דבר. עיר הגדולה המוציאה אלף ות"ק ויצאו ממנה ט' מתים בג' ימים, זה אח' זה הרי זה דבר, ביום א' או בד' ימים אין זה דבר כך פשוט.
<h2>דף יט:</h2>
מתריעין על האילנו' בפרוס הפסח ועל בורות שיחין ומערות בפרוס החג. ואם אי' להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד, ומיד שלהן ב' ה' וב'. וכלן אין מתריעין אלא באפרכיא שלהם. ואסכרא מתריעין עליה ודוקא שיש בה מיתה. ועל הגובאי בכל שהו.
<h2>דף כב.</h2>
על אלו מתריעין על השדפון ועל הירקון בכל שהוא, על ארבה וחסיל אפילו לא נראה אלא כנף א' בכל ישראל (מתענין) [מתריעין] עליהם מיד. חיה רעה בזמן שהיא משולחת מתריעין עליה ואם אינה משולחת אין מתריעין עליה כיצד נראתה בעיר משולחת, בשדה אינה משולחת, נראתה ביום משולחת, בלילה אינה משולחת, ראתה שני בני אדם ורצתה אחריהם משולחת ברחה מפניהם אינה משולחת, טרפה שני בני אדם ואכלה אחד מהם משולחת, שניהם אינה משולחת, עלתה לגג ונטלה תינוק מעריסה משולחת. ועל החרב ואפילו על חרב של שלו' מתריעי' כך פשוט.
<h2>דף כב:</h2>
ועל אלו מתריעין אפי' בשבת על עיר שהקיפוה גוים או נהר ועל ספינה המטרפת בים ויחיד הנרדף מפני גוים ומפני לסטים. ועל כלן רשאין לסגף עצמן בתענית, ואין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית שמא יצטר' לבריו' כך פשוט.
על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מעל רוב גשמים. ובגולה מתריעין כך פשוט.
<h2>דף כה:</h2>
היו מתענים וירדו להם גשמים, אם ירדו קודם חצות לא ישלימו תעניתם ובין הערבים יאמר' הלל הגדול בנפש שבעה, ואם ירדו גשמים אחר חצות ישלימו. וכמה גשמים ירדו שיפסיקו צבור מתעניתם בארץ חרבה שיכנסו המים בקרק' [טפח], בבינונית שאינה כל כך יבשה טפחיים, בעבודה פי' בקרק' נעבדת שלשה טפחים כך פשוט. פירוש, ולכל שאר הצרות שיתענו בעבורם ועברה הצרה קודם חצות, לא ישלימו, וכן כתב הרמב"ם. והראב"ד חולק וכתב שבשאר צרות אף על פי שעברה הצר' קודם חצות ישלימו. וראשון נראה עקר. ולמטה [לעיל י' ע"ב] אכתוב אם יש הפר' בזה בין יחיד לצבור.
<h2>דף כו:</h2>
תפלת המנחה של תעניות שהיא סמוך לשקיעת החמה כנעילה דמיא ועושין בה נשיאות כפים וש"צ אומר ברכת כהנים. ושאר מנחה של תעניות שיש בהן נעילה אין נושאי' כפיהם, פי' אין אומר ש"צ ברכת כהני' דגזרי' אטו מנחה דכל השנה שיש בה שכרות כך פשוט בתעניות.
